תל עדשים

בן זלדה ויעקב. נולד בג' בשבט תרפ"א (12.1.1921) בפתח תקווה. כשהיה בן שנה עברה משפחתו לגור בכפר אוריה ואחר כך במושב תל עדשים שבו למד בבית הספר היסודי. היה תלמיד חרוץ ושקדן, דייקן ומסודר, מנומס וחביב על מוריו וחבריו. בגיל עשר כבר עזר לאביו בחריש בכרם ובין ארבע עשרה היה כשהחליף את אביו בשמירה. עם סיימו את לימודיו בבית הספר התלבט אם להמשיך בלימודים או להישאר במושב כדי לעזור להוריו המזדקנים. לאחר היסוסים רבים נכנס לבית הספר מונטיפיורי בתל אביב אך חובתו לביתו לא הניחה לו וכעבור שנה שב לתל עדשים. משם יצא להשתתף בסמינריון מדריכים של "הנוער העובד" ואחר-כך הוטל עליו תפקיד הדרכה ב"הנוער העובד" בגוש תל מונד. לימים נכתב על משה: ..." בעיצוב הנוער בגוש תל מונד יש חלק רב למדריך והמוכשר והצעיר מתל עדשים משה שטינברג ז"ל, אשר במשך שבתו בתל מונד שנה וחצי עבד ברגש, בהבנה ובהתמסרות רבה למען חינוך הנוער". העלם בן השמונה עשרה, בעל הבלורית השחורה והמתולתלת, היה למדריך נערץ על החניכים, הוריהם ומוריהם. כמי שניחן בערנות רבה ובמסירות לתפקידו בידע ובכשרון, רכש את אהבת הילדים והיה להם דוגמא במעשיו.

לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה התגייס ליחידת ההובלה העברית 462 שבצבא הבריטי. בכ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) היה עם יחידתו על סיפון האנייה "ארינפורה" שהובילה בראש שיירת צי של צבאות הברית, חיילים למלטה. התקפה גדולה של אווירוני האויב על האנייה טיבעה אותה תוך דקות ספורות ועמה ירדו למצולות הים מאה וארבעים מחיילי היחידה, וביניהם משה.

בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים, הוקמה לזכר הנעדרים אנדרטה דמויית אניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים. לאות הוקרה על פעולתו המסורה בקרב בני הוער רשמוהו יישובי גוש תל מונד בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל, ונוער תל מונד נטע ב"יער החייל" מאה עצים לזכרו. פרקי חייו ומעשיו מובאים בספרים "בשלח ובמחרשה" ו"הם הלכו".